החלטה בתיק רע"פ 10565/03

           ביום 29.9.99 הוגש לבית-משפט השלום בפתח-תקוה כתב אישום כנגד המבקש, המייחס לו עבירה של הדחה בחקירה, בניגוד לסעיף 245 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). המבקש הועמד לדין יחד עם חברו, מאלק בן סובחי עאמר (להלן: עאמר). לפי הנטען בכתב האישום, ביום 1.2.99 הגישה קטינה ילידת 1984 (להלן: המתלוננת) תלונה במשטרה כנגד שלושה חשודים בגין מעשה סדום בקטינה, מעשה מגונה בקטינה, סחיטה באיומים ותקיפה (להלן: התלונה). בתחילת חודש פברואר 99', פנה עאמר למבקש וביקש ממנו לפנות למתלוננת ולבקש ממנה לבטל את התלונה ולהתקשר אל המבקש. ביום 2.2.99 הגיע המבקש לביתה של המתלוננת וביקש ממנה לבטל את התלונה ולהתקשר לעאמר. ביום 13.2.99, במהלך שיחה טלפונית בין המתלוננת לעאמר, ביקש ממנה עאמר לבטל את התלונה ולמסור במשטרה הודעה חדשה ולפיה החשודים נתנו לה שתי סטירות ולא ביצעו בה מעשה אינוס. עוד נטען בכתב האישום, כי ביום 4.2.99 התקשר המבקש טלפונית למתלוננת וביקש שוב שתבטל את התלונה.         

           בית-משפט השלום בפתח-תקוה (כב' סגנית-הנשיא נ' אהד) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירה של הדחה בחקירה והטיל עליו 10 חודשי מאסר בפועל ו- 12 חודשי מאסר על תנאי ל- 3 שנים, שלא יעבור עבירות מסוג העבירות בהן הורשע. בפסק-דינו ציין בית-משפט השלום, כי המבקש צירף תיקים נוספים בעבירות של איומים, החזקת סכין שלא כדין, חבלה במזיד, ניסיון לפירוק חלקים מרכב וניסיון גניבה. כמו-כן, קבע בית-משפט השלום, כי מתסקיר שירות המבחן שצורף עולה, כי המבקש לא מפנים את חומרת מעשיו, לא רואה את מעשיו כחמורים, וכי התסקיר בכללותו שלילי.

           על פסק-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית-המשפט המחוזי (כב' סגן-הנשיא י' גרוס והשופטות א' קובו ומ' רובינשטיין) דחה את הערעור בקובעו, כי בית-משפט השלום דווקא הטיל על המבקש עונש מתון והלך לקראתו כברת דרך לא מעטה.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה חזר המבקש על טענותיו אותן העלה בפני בית-המשפט המחוזי.

           מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור.

           החלטתי לדחות את הבקשה.

           עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123).

           מעבר לדרוש יוער, כי אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' מדינת ישראל, תק-על 97 (4), 17). במקרה שלפני, אף לי נראה, כי בית-משפט השלום דווקא הטיל עונש מתון על המבקש, זאת לאור התיקים הנוספים שצורפו לבקשת המבקש שעניינם גם בעבירות אלימות, וכן לאור תסקיר שירות המבחן ממנו עולה, כי המבקש אינו מפנים את חומרת מעשיו. משכך, לא מצאתי, בנסיבות המקרה דנן, את אותן הנסיבות שיש בהן כדי להקים רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בעניינו של המבקש.  

           אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי.

           המבקש יתייצב ביום 15.1.04 במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לא יאוחר מהשעה 10:00 בבוקר, לשם התחלת ריצוי עונשו. 

           ניתנה היום, ה' בטבת תשס"ד (30.12.03).

                                                                                                     ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: